החלטה בתיק ת"א 6135/04

1.                בקשת דחיית תובענה על הסף מחמת התיישנות, על-פי תקנה 101 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: התקנות). הטענה נטענה בכתב ההגנה והועלתה על-ידי באי כוח הנתבעים, המבקשים בבקשה זו.

2.                המשיבה בעלת מגרש ברחוב הדפוס 7 בגבעת שאול בירושלים, עליו נבנה בניין למסחר ומשרדים במסגרת פרויקט בשם "זהב ירושלים" (להלן: הפרוייקט). ניהול בניית הפרויקט, תכנונו ומתן שירותי פיקוח נמסרו על-ידי המשיבה לטיפולם של המבקשים, מתחילתו ועד סופו. ההליך העיקרי עניינו תביעת פיצויים בגין נזקים שנגרמו למשיבה, לטענתה, כתוצאה ממעשים ומחדלים רשלניים של המבקשים והפרת חוזה על-ידם. המשיבה הגישה תביעת פיצויים בסכום כולל של כ-16,000,000 ש"ח, שהועמדה מטעמי אגרה על סך 5,000,000 ש"ח.

בגדרו של כתב התביעה מספר עילות כנגד המבקשים: (א) בעקבות פסק דין שניתן נגדה בתביעה שהגיש קבלן הפיתוח שעבד בפרויקט (ת.א. 1549/97), חויבה המשיבה לשלם בגין סילוק ידו של הקבלן מהפרויקט סכומי כסף ואף נגרמו לה הוצאות נוספות עקב ההליך המשפטי; (ב) קיים פער משמעותי בין הערכת עלות הפרויקט שמסרו המבקשים למשיבה ובין הסכומים שהוציאה המשיבה בפועל; (ג) איחור במסירת הפרויקט, שנבע מהתנהלותם של המבקשים, גרם לה נזקים כספיים.

3.                בא-כוח המבקשים טען, כי שלוש העילות הנטענות הללו נולדו למעלה משבע שנים קודם להגשת התובענה ביום 1.4.2004, והתיישנו. לשיטתו, הדרישה לתשלום שכרו של קבלן הפיתוח הגיעה מייד לאחר שסולק מן האתר ביום 27.8.96, ובחירתה של המשיבה שלא לשלם לקבלן, למרות שהמבקשים אישרו את דרישתו, ולנהל הליך משפטי, אין בה כדי להאריך את תקופת ההתיישנות, מה גם שדרישת קבלן הפיתוח היתה לסכום נמוך מהסכום שתבע. לפיכך, תקופת ההתיישנות בעילה זו הסתיימה ביום 27.8.03. בנוסף, החוזים מהם ניתן ללמוד על עלות הפרויקט נחתמו עד יום 31.12.96, והעובדה שחלק מהתשלומים על-פי החוזים שולמו מאוחר יותר, אין בה כדי לשנות את מועד הנזק או הידיעה על הנזק, ולפיכך עלויות הפרויקט היו ידועות למשיבה בשנת 1996, עילה זו התיישנה בשנת 2003. לגבי האיחור במסירת הפרויקט טען בא-כוח המבקשים, כי מחקירתו הנגדית של מנהל המשיבה ומהערכת לוח זמנים שנשלחה ב-19 בפברואר 1996 לבקשת המשיבה (מסמך א/1), עולה שכבר בתאריך האמור ידע מנהל המשיבה על איחור צפוי של 17 חודשים במסירת הפרויקט, ומשכך עברה תקופת ההתיישנות ביום ב-19.2.03.

4.                בא-כוח המשיבה טען, כי המבקשים לא טענו טענת התיישנות באשר לתביעה הנובעת מפסק הדין שניתן נגדה בתביעת קבלן הפיתוח, וגם אם למשיבה או לקבלן הפיתוח היו עילות הדדיות, אין לכך קשר לעילה כלפי המבקשים, שהיא עילה עצמאית אשר נולדה עם מתן פסק הדין לטובת קבלן הפיתוח בתאריך 21.8.00, בו נקבעה אחריותם של המבקשים כלפי המשיבה. גם אם נפנה ליום הגשת תביעת קבלן הפיתוח, 4.11.97, ונקבל את הסברה כי אז קם למשיבה חשד בנוגע לרשלנות המבקשים, עדיין אין אנו חורגים מתקופת ההתיישנות, שלפי זה הסתיימה רק ביום 4.11.04. לעמדתו, מועד התגבשות עילת התביעה בנוגע לאומדן התקציבי הנמוך מול העלות בפועל, איננו מועד החתימה על החוזים עם הקבלנים השונים, בו טרם ניתן לדעת היקף התשלום בפועל לאותו קבלן, שנקבע לפי הכמויות המבוצעות בשטח, אלא המועד הוא לאחר הגשת חשבון סופי ותום שנת בדק, בתום הפרויקט, לאחר קבלת תעודת גמר. מאחר שתעודת גמר לפרויקט ניתנה בשנת 2003, תקופת ההתיישנות בעילה זו תסתיים רק בשנת 2010. גם בהנחה שהפרויקט הסתיים במרץ 1997, תפקיד המבקשים הסתיים רק לאחר תום תקופת האחריות והבדק, בהתאם להצעת השכר והתקנון המצורף לה, וכי מרוץ ההתיישנות לא החל בטרם הושלמו מלוא התחייבויות המבקשים במועד קבלת תעודת גמר. כמו-כן, אישור חשבונות של הקבלנים אשר עבדו בפרויקט נעשה על-ידי המבקשים, והמשיבה שילמה באופן אוטומטי כל חשבון שאושר, ולא יכלה לדעת על חריגה מהאומדן התקציבי.

5.                סעיף 6 לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958, קובע את תחילת ההתיישנות בזו הלשון:

"תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התובענה".

עילת תובענה מוגדרת בספרו של ד"ר י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995), כדלקמן:

"פרשת תביעה מגלה עילה אם התובע, בהנחה שיוכיח את העובדות הכלולות בתביעתו, זכאי יהיה לקבל את הסעד המבוקש על-ידו. אולם אם לא צוינה עובד חשובה וכתוצאה מזה לא יוכל בית-המשפט ליתן לתובע את הסעד המבוקש גם אם יוכיח את העובדות המפורטות בתביעתו, הרי אין כתב-תביעה מגלה עילה".

השאלה מתי נולדה והושלמה עילת תביעה היא שאלה שבעובדה, וכדברי השופט זוסמן בע"א 109/63 שמשון בע"מ נגד מן איון, פ"ד יז 2019:

"השאלה, מתי הושלמה ונולדה עילת תביעה היא שאלה שבעובדה והדבר תלוי בנסיבות העניין. במקרה דנא, אילו בא המשיב בתביעה על המערערת לפני סיום כל העבודה, סבורני כי המערערת יכלה להשיב לו "המתן עד לגמר העניין", והתביעה היתה נדחית בהיותה מוקדמת. אות הוא, כי עילת התביעה לא באה לעולם עד שלא תמה עבודתו של המשיב, ולמן אותו תאריך עד להגשת התביעה לא עברה תקופת ההתיישנות".

6.                במקרה שבפנינו בתאריך 21.7.94 נכרת הסכם בין המבקשים והמשיבה, לפיו התחייבו המבקשים לתת שירותי ניהול, תכנון ופיקוח על עבודות הבנייה בפרויקט. כחלק משירותיהם והתחייבויותיהם הכינו המבקשים חוות דעת ובה אומדן תקציבי לביצוע עבודות הפרויקט בסך של 3,606,667 דולר, וכן לוח זמנים לביצוע עד לאכלוס של 24 חודשים בחודש נובמבר 1995. החוזים עם הקבלנים השונים בפרויקט נחתמו כולם עד חודש ספטמבר 1996, ובין השנים 1996 ו-1998 אישרו המבקשים ומסרו למשיבה לתשלום חשבוניות של הקבלנים שעבדו בפרויקט. בתאריך 23.8.96 סולק קבלן הפיתוח מהפרויקט, ובסמוך לאחר מכן פנה בדרישה למשיבה לתשלום בעד עבודתו. קבלן הפיתוח הגיש ביום 4.11.97 תביעה נגד המשיבה, וביום 21.8.00 חויבה המשיבה בפסק-דין בתשלום סכומי כסף בגין הוצאתו וסילוקו של הקבלן מן הפרויקט. פסק-דין סופי בתביעת קבלן הפיתוח ניתן בבית המשפט העליון בחודש יולי 2003.

אף שביום 16.4.97 ניתן אישור לקבלת שירותי חשמל, מים וטלפון לחניון ולשטחה של זהב ירושלים בפרויקט (טופס 4 למעטפת הבניין) ומיום זה החלה תקופת בדק, רק ביום 14.4.03 נתקבלה תעודת הגמר לפרויקט. גם במהלך השנים 1997 ו-1998 בוצעו עבודות שונות בפרויקט בפיקוח וניהול המבקשים, בהתאם להסכם בין הצדדים, ואף נמסרו חשבוניות לתשלום על-ידי המשיבה. ביום 1 באפריל 2004 הוגשה התביעה דנן.

7.                נתייחס לטענת ההתיישנות ביחס לעילות שפורטו לעיל, אחת לאחת.

האיחור במסירה: היום בו נולדה עילת התביעה בטענה זו אינו ברור מחומר הראיות, שכן יתכן שבמהלך עבודות הבנייה בפרויקט ניתן עדכון ללוח הזמנים והצדדים סיכמו על הארכת זמני ביצוע הפרויקט ודחיית מועד מסירתו. גם כך, מהערכת לוח זמנים שנשלחה ביום 19.2.96 למשיבה (מסמך א/1), ומחקירת מנהל המשיבה על התצהיר שמסר, עולה כי כבר בחודש פברואר 1996 ידע מנהל המשיבה על איחור של 17 חודשים במסירת הפרויקט. אין בטענה, לפיה המשיבה לא יכלה היתה לדעת מה משך העיכוב או היקפו, כדי לשנות ולאחר את המועד בו נולדה העילה של איחור במסירת הפרויקט, שכן הלכה היא כי "יש להבחין בין אירוע הנזק מזה ואפשרות קביעתו מזה" (ע"א 269/53 יהושע פרבר נגד שרגא ברון, פ"ד ח 701). אמנם המשיבה ידעה בחודש פברואר 1996 על איחור בשלבי ביצוע הפרויקט ובמועד זה התגבשה כבר עילת תביעה, אך לא ברור אם התגבש כבר מלוא הנזק. טענת ההתיישנות בסוגיה זו אינה חסרת בסיס, אולם מדובר ביחסים מתמשכים בין הצדדים בעניין פרויקט שבנייתו נמשכה עוד זמן רב, והשאלה מתי מתגבשת סופית עילת תביעה ביחסים כאלה ראויה לברור ודיון במסגרת התיק העיקרי.

8.                חיוב המשיבה בפסק-דין בת.א. 1549/97 בתשלום לקבלן פיתוח - תקופת ההתיישנות טרם עברה בהתייחס לעילה זו. יש להפריד בנסיבות המקרה שבפנינו בין עילת התביעה של קבלן הפיתוח כלפי המשיבה ובין עילת התביעה של המשיבה כנגד המבקשים. אף שדרישה לתשלום שכרו של קבלן הפיתוח הגיעה לידי המשיבה ביום 27.8.96, אין זה המועד בו קמה למשיבה עילת תביעה כנגד המבקשים בגין אחריותם כלפיה. רק עם מתן פסק דין לטובת קבלן הפיתוח או, לכל המוקדם, ביום בו הוגשה תובענת קבלן הפיתוח נגד המשיבה (4.11.97), נולדה עילה כנגד המבקשים לפיצוי בגין הסכומים ששולמו עקב תביעת קבלן הפיתוח.

למה הדבר דומה? לתביעת שיפוי, שמגיש נתבע "הודעת צד ג'" להשתתפות צד שלישי. כמו בתביעת שיפוי, גם במקרה כגון זה שלפנינו, היום בו קמה עילת התובענה של הנתבע כלפי צד ג', הוא היום בו נקבעה אחריות המזיק לנזק. בע"א 493/63 קופת חולים של ההסתדרות הכללית נגד קבוצת כנרת, שמעון מזרחי ואח', פ"ד יח(2) 225, נאמר בעניין זה:

"על אף האפשרות הדיונית לברר תביעת הפיצויים ותביעת דמי השתתפות במסגרת דיונית אחת, הרי שונות הן לפי עילתן, ותביעת דמי השתתפות (על אף הגשתה מראש) למעשה אינה מתעוררת אלא לאחר בירור תביעת הפיצויים, לכשנקבעה אחריות המזיקים לנזק" (עמודים 230-232 לפסק-הדין).

           במקרה דנן, אם קבלן הפיתוח לא היה תובע את המשיבה, לא היה נגרם נזק, וממילא גם לא היתה עילת תביעה נגד המבקשים.